כמה מהכתב שלך, נקבע על ידי השולחן?
לפני יותר ממאה שנה נערך מחקר מקיף שבדק כיצד אפשר לייעל את עבודתם של פועלים שעסקו במשך שעות בפינוי ובהעמסת
הרבה סופרים מחפשים את ה״קולמוס המושלם״.
הם מחליפים קולמוסים, משייפים עוד קצת, משנים זווית ומנסים חומר אחר.
אבל לפעמים הבעיה בכלל לא נמצאת בקולמוס.
קולמוס טוב הוא לא רק קולמוס שנראה יפה או חד. הוא צריך להתאים ליד, לכתיבה ולגודל הכתב של הסופר.
אותה צורת חיתוך שיכולה לעבוד מצוין אצל סופר אחד, עלולה לגרום לסופר אחר להרגיש שהקולמוס ״לא זורם״.
לכן לפני שמתחילים לשייף, כדאי לעצור ולשאול:
מה בדיוק אני רוצה שהקולמוס יעשה?
האם הוא מוציא יותר מדי דיו?
האם הוא נתקע?
האם הכתב יוצא דק מדי?
האם קשה לשמור על אחידות?
האם היד מתעייפת?
ברגע שמגדירים את הבעיה, הרבה יותר קל לדעת מה צריך לשנות.
וזה אולי אחד הדברים החשובים ביותר בהכנת קולמוס:
לא משייפים כדי שהקולמוס ייראה טוב. משייפים כדי שהכתיבה תרגיש טוב ותצא טוב.
מי שמבין את העיקרון הזה, מפסיק ״לנחש״ ומתחיל לעבוד בצורה מדויקת יותר.
מה אם הקולמוס היה יכול לספר לכם מה הבעיה?
בפעם הבאה שמשהו בכתיבה מרגיש לא נכון, אל תשאלו מיד:
״מה אני צריך לתקן בקולמוס?״
תשאלו:
״באיזה שלב בדיוק הוא מתחיל להשתנות?״
תחילת האות?
אמצע המשיכה?
בסיבוב?
או דווקא כשהדיו מתחיל להיחלש?
ברגע שמזהים את הרגע שבו הבעיה מתחילה, הרבה יותר קל להבין מה באמת גורם לה.
זה שינוי קטן בגישה, אבל הוא הופך את הקולמוס ממשהו ש״מרגישים״ למשהו שאפשר לאבחן.
במקום להתחיל מיד לשייף או להחליף קולמוס, כדאי קודם לזהות את הרגע שבו משהו בכתיבה משתנה.
האם זה קורה בתחילת האות? באמצע המשיכה? בסיבוב? או כשהדיו מתחיל להיחלש?
ככל שהסופר מצליח לזהות טוב יותר מה בדיוק מפריע לו, הרבה יותר קל לדעת מה צריך לשנות.
לפעמים זה מרגיש כמו קולמוס אחר לגמרי
סופר מיוחד העלה בפניי נקודה מאוד מעניינת, ובאמת הרבה סופרים נתקלים בזה:
הולכים למכין קולמוסים, יושבים שם, בודקים, והקולמוס מרגיש מצוין.
מגיעים הביתה, מתיישבים בשולחן הכתיבה…
וזה לא אותו קולמוס.
למה זה קורה?
כי הקולמוס הוא רק חלק מהמערכת.
גובה השולחן, תנוחת הגוף, זווית היד וזווית הקולמוס משפיעים כולם על נקודת המגע ועל ההתנהגות של הקולמוס.
ולכן אם רוצים להכין קולמוס שבאמת מתאים לסופר, לא מספיק שהוא יכתוב יפה במשך כמה דקות אצל המכין.
צריך לדעת לכוון אותו לתנאי העבודה האמיתיים של הסופר, ולהבין איך השינויים האלה משפיעים על הקולמוס.
וזה גם מסביר למה סופרים אומרים:
״שם זה היה מדהים, אבל בבית זה פשוט לא אותו דבר.״
החדשות הטובות הן שאפשר ללמוד לזהות את הסיבה ולדעת מה לשנות, במקום להתחיל כל פעם מחדש עם קולמוס אחר.
לפני שמחליטים שהקולמוס לא טוב, כדאי לבדוק גם את תנאי העבודה שבהם משתמשים בו.
פעם הקולמוס לא היה מוצר שקונים
אם נעצור לרגע ונחשוב על זה בכנות, פעם כל סופר סת״ם ידע להכין לעצמו את הכלי הכי בסיסי שלו, הקולמוס.
זה היה חלק בלתי נפרד מהמקצוע.
נוצה, קנה, סכין וקצת ניסיון בידיים.
הקולמוס לא היה מוצר שקונים. הוא היה מיומנות שרוכשים.
סופר היה בוחן את הנוצה, מרגיש את החומר, מתאים לעצמו את הזווית, את החיתוך ואת הגמישות.
היה כאן חיבור ישיר בין האדם לכלי הכתיבה שלו, חיבור שהשפיע בפועל על הכתב, על הדיוק ועל התחושה בזמן הכתיבה.
והיום?
כאשר מדובר בקולמוסים מודרניים, קרמיים או מנירוסטה, התמונה השתנתה.
רבים מהסופרים כבר לא יודעים, או לא מעיזים, לגעת בהכנה עצמה.
אם הקולמוס נשבר, מחפשים למי לפנות.
אם הכתיבה לא מדויקת, מניחים שזה ״ככה זה״.
ואם רוצים להשתדרג, מוציאים עוד כסף, לעיתים סכומים לא מבוטלים.
נוצר מצב שבו הסופר תלוי בגורם חיצוני עבור אחד הכלים הכי בסיסיים שלו.
אבל השאלה האמיתית היא:
למה?
האם הידע באמת נעלם?
או שאולי פשוט הפסקנו להעביר אותו, ללמוד אותו ולהתעסק בו?
הרי בסופו של דבר, גם קולמוס קרמי או נירוסטה, עם כל ההבדלים, עדיין דורש הבנה, דיוק ויד מיומנת.
ומי שמבין את העקרונות, יכול לשלוט בתוצאה.
כשסופר יודע להכין לעצמו את הקולמוס
כאן נכנסת נקודה עמוקה יותר.
כשסופר יודע להכין לעצמו את הקולמוס, הוא לא רק חוסך כסף.
הוא מקבל שליטה.
הוא מפתח רגישות לכלי שלו.
הוא מבין למה הקולמוס מתנהג בצורה מסוימת ואיך לתקן.
זה כבר לא ״כלי שקניתי״.
זה כלי שאני יצרתי והתאמתי לעצמי.
וההבדל הזה מורגש בכתיבה.
סופר שמבין את הקולמוס שלו כבר לא חייב להתחיל בכל פעם מחדש עם קולמוס אחר כשמשהו מרגיש לא נכון.
הוא יכול קודם לנסות להבין מה קורה, לזהות את הבעיה ולדעת מה צריך לשנות.
פחות לנחש.
יותר להבין.
יותר לדייק.
המטרה היא לא קולמוס שנראה מרשים
בסופו של דבר, קולמוס איכותי הוא לא זה שנראה הכי מרשים ביד.
קולמוס טוב הוא קולמוס שמתאים ליד, לכתיבה ולגודל הכתב של הסופר.
אותו קולמוס שיכול להיות מצוין עבור סופר אחד, לא בהכרח יתאים לסופר אחר.
ולכן המטרה היא לא להגיע ל״קולמוס מושלם״ באופן כללי.
המטרה היא להגיע לקולמוס שמתאים לסופר שכותב איתו.
וכשההתאמה באמת טובה, קורה דבר מעניין:
הסופר כבר לא עסוק כל הזמן בקולמוס.
בסופו של דבר, קולמוס איכותי הוא לא זה שנראה הכי מרשים ביד, אלא זה שגורם לסופר לשכוח שהוא בכלל מחזיק קולמוס, ופשוט לכתוב.
אפשר ללמוד לעשות את זה בעצמכם
בשנים האחרונות חקרתי את התחום הזה לעומק, מתוך רצון להבין:
איך מחזירים את העצמאות הזו לסופרים בצורה מסודרת, ברורה וישימה.
לא מתוך ניסוי וטעייה מתסכלים, אלא מתוך שיטה שמפרקת את התהליך לשלבים מדויקים.
לכן בניתי קורס דיגיטלי שבו אני מראה, שלב אחרי שלב, איך להכין קולמוס קרמי בצורה נכונה, מהבסיס ועד לרמת דיוק גבוהה, בצורה שכל סופר יכול ללמוד וליישם.
זה לא מיועד לכל אחד.
אבל עבור סופר שרוצה להתקדם, לדייק ולהפסיק להיות תלוי באחרים, זו יכולה להיות נקודת מפנה אמיתית.
מי שהדברים נוגעים בו מוזמן ליצור קשר ולקבל פרטים נוספים.
נועם נחום
מאסטר בקולמוס קרמי
053-2790057
מאמרים ומדריכים לסופרי סת״ם