לפני יותר ממאה שנה נערך מחקר מקיף שבדק כיצד אפשר לייעל את עבודתם של פועלים שעסקו במשך שעות בפינוי ובהעמסת חומר באמצעות כפות חפירה.
החוקרים לא ביקשו מהפועלים פשוט לעבוד מהר יותר. במקום זאת הם עצרו ובדקו את העבודה לפרטיה, כמה משקל מרים הפועל בכל פעם, כמה תנועות הוא מבצע, איזה כלי מתאים לכל סוג חומר, מהו אורך הידית המתאים, וכיצד אפשר לצמצם מאמץ ותנועות מיותרות.
אחת המסקנות המעניינות הייתה שכלי אחד אינו מתאים לכל עבודה. כף גדולה התאימה לחומר קל, אבל כשהשתמשו בה בחומר כבד היא העמיסה על הפועל משקל רב מדי. כף קטנה יותר התאימה לחומר הכבד, אך הייתה בלתי יעילה בחומר קל.
במקום לדרוש מהפועל להתאמץ יותר, התאימו את כלי העבודה לעבודה שהוא מבצע.
התוצאה הייתה דרמטית: התפוקה של כל פועל עלתה בצורה משמעותית, ובמקביל ירד המאמץ שנדרש ממנו.
יש כאן עיקרון חשוב מאוד גם לסופר סת״ם: לפני שאנחנו דורשים מהיד לכתוב טוב יותר, מהר יותר ולאורך זמן — כדאי לבדוק את כלי העבודה ואת סביבת העבודה שלה.
וסביבת העבודה של הסופר מתחילה בשולחן.
השולחן אינו רק מקום להניח עליו את הקלף
במשך השנים שאלו אותי תלמידים רבים, איזה שולחן כדאי לי לקנות?
השאלה בדרך כלל מגיעה מכיוון המחיר, הגודל או הדגם. אבל בעיניי יש שאלה שקודמת לכולן:
האם השולחן מתאים לסופר ולצורת הכתיבה שלו?
גובה משטח הכתיבה, זווית השיפוע, מקום הנחת המרפקים והמרחק שבין הסופר לקלף — כל אלה קובעים כיצד הגוף יישב וכיצד היד תגיע אל הכתב.
ומכאן ההשפעה מגיעה עד לקצה הקולמוס.
מה הקשר בין השולחן לזווית הקולמוס?
אחד הדברים שאני מקפיד עליהם בהוראת הכתיבה הוא זווית הקולמוס. אצל סופרים רבים היא נמצאת בטווח של כ־13–24 מעלות, כמובן בהתאם לאחיזה ולמבנה היד של כל סופר.
אבל זווית הקולמוס אינה מתחילה בקולמוס.
כאשר השולחן גבוה או נמוך מדי, כשהמרפק אינו מונח במקום המתאים או כשמשטח הכתיבה אינו בשיפוע הנכון — הגוף מפצה. הכתף, המרפק ושורש כף היד משנים את מקומם, וממילא משתנה גם האופן שבו הקולמוס פוגש את הקלף.
לכן אני מעדיף שולחן שניתן להתאים לסופר, ולא שולחן שמכריח את הסופר להתאים את עצמו אליו.
ומהי זווית השולחן הנכונה?
מניסיוני, שיפוע של כ־20–24 מעלות הוא נקודת מוצא טובה לרבים מהסופרים, אבל אין מספר אחד שמתאים לכולם.
גובה הסופר, גובה הכיסא, מקום המרפקים, צורת האחיזה ואפילו סוג הכתיבה משפיעים על ההתאמה.
המבחן בסופו של דבר פשוט: הסופר צריך להיות קרוב מספיק לכתיבה, המרפקים צריכים לקבל תמיכה, והראש והגב אינם אמורים להתכופף במשך שעות כדי להגיע אל הקלף.
בשעת תרגול קצרה אפשר כמעט שלא להרגיש בשולחן שאינו מתאים. אחרי כמה שעות כתיבה ביום — הגוף כבר מתחיל להביע דעה.
אז כמה מהכתב שלך נקבע על ידי השולחן?
השולחן כמובן לא ילמד אותך צורת אות. הוא גם לא יחליף אימון, מיומנות וקולמוס שנחתך נכון.
אבל בדיוק כפי שגילו באותו מחקר, היכולת של בעל המלאכה אינה עומדת בפני עצמה. גם הכלי שבו הוא עובד והתנאים שבהם הוא עובד משפיעים על התוצאה.
כשסופר רוצה לדייק יותר, לשמור על זווית קולמוס עקבית, להתעייף פחות ולעבוד נכון במשך שנים — כדאי שלא להסתכל רק על מה שנמצא ביד.
לפעמים השיפור מתחיל דווקא במה שנמצא מתחתיה, בשלחן הכתיבה.
הרב יוחאי אוחיון
מומחה בהוראת הכתב הספרדי | ראש מכון אמנות הסת״ם
